האיש / מוטי לקסמן, תמוז תשע"ה
<>
לא ייתכן!
לא ראית?
לא שמעת?
לא הבחנת?
הוא כל כך בולט,
צועד זקוף מאוד.
הראש נישא מעלה
העיניים פקוחות
נעות ימינה ושמאלה,
הצעד איתן,
מקרין ביטחון,
כל גופו משדר,
השגתי את זה,
טוב לי!
<>
פעמיים בשבוע,
אני רואה
אני שומע.
שתי ידיו אוחזות
בקלילות
והכל נע כאילו
מעצמו.
<>
פעמיים בשבוע
בבוקר,
השכם בוקר
מאוד מוקדם
הוא
בשתי ידיו החזקות
מניע את
מיכלי האשפה
הגדולים
למשאית
וחזרה
לחדר האשפה!
<><><>
טלפון נייד / מוטי לקסמן, מדרחוב ירושלים בכפר סבא, 17/07/2015
<>
בעיר בכפר סבא
יום שישי.
ישבתי על ספסל
במדרחוב היפה.
קראתי.
המתנתי לאישה.
האישה הגיעה,
קראתי לה.
נכנסנו למכונית.
בבית גיליתי
שהטלפון הנייד שלי, איננו.
חזרתי מהר למדרחוב.
אישה האכילה חתולים.
שאלתי אותה.
"לא, לא ראתה, אבל תחפש היטב".
ראיתי את "מכונית הטאטוא העירונית"
נעה במדרחוב.
רדפתי אחריה.
הגעתי, הקשתי על החלון.
ה"מכונית" נעצרה, חלון נפתח.
שאלתי,
"כן" ידו הושיטה לי
את הטלפון הנייד שלי.
<>
ניקיון, כנראה,
הוא לא רק בחוץ,
גם,
ואולי בעיקר,
בפנים.
<>
תודה!